פוסטים מתוזמנים

13:00 15/02/2026 ראשון

#15274

#15274 קיבלתי שימוע. 60 יום על השעון! אחרי הסבב מילואים האחרון.. זומנתי לשיחת שימוע לפני פיטורים. כל הנתונים מראים שהבאתי תוצאות מעל המצופה. ובכל זאת. כשלא הייתי חודשיים או שלוש בכל כמה זמן, למדו להתסדר בלעדיי. חזרתי לעבודה אפילו מקום ישיבה אין לי, כי גייסו שלוש עובדים למלא את החלל בנתיים.. כן חזרתי קצת לא עצמי. ציפיתי לגיבוי תוך כדי תקופה קשה, אבל קבלתי רק אכזבה. בסבבים עצמם המשכתי לעבוד. תוך כדי סיכון חיים מצאתי את עצמי מקבל הזמנות מפיק קמפיינים מעצב סוגר עסקאות. אבל לא ראו את זה. לצערי עשיתי את זה כנראה יותר מדי מאחורי הקלעים. ועכשיו זהו. לא רוצה להלחם. מבחינתי אני ממשיך הלאה למקום בטוח וטוב יותר ששוה את ההשקעה שלי. עכשיו אני בבית בוהה בתקרה,  מחכה ומצפה לצו מילואים חדש. כי באזרחות לא משהו בכלל.

15:00 15/02/2026 ראשון

#15275

#15275 סטודנט, נפצעתי במלחמה.
הפציעה לא ניכרת וויזואלית  כלפי חוץ אבל היא משפיעה על התפקוד היום יומי שלי מאוד.
האמת?
אני מתמודד, לומד להשתקם ולהתגבר על המכשולים- כאב פיזי, תסכול מהליך השיקום הארוך, השפעה נפשית ועוד "מתנות".

 אבל, יש דבר אחד שפשוט מוריד אותי לקרשים- ההשפעה על הלימודים.

מאז הפציעה אני לא אותו הדבר, לא מרוכז ונכשל המון, 
מטעם האוניברסיטה- אין כל כך מה לעשות, הם נתנו לי את ההקלות המתאימות וניסו לעזור , 
מטעם אגף השיקום ומשרד הביטחון- אין יותר מידי איך לסייע , מה גם שאני לא היחיד וכמוני יש עוד אלפים.
אני מטופל ונפגש עם פסיכולוג, גם כאן אין יוצר מידי השפעה.

זה מפחיד אותי- שלא אסיים את התואר בזמן, שלא אתקבל לעבודה עם שכר שיאפשר לי להתפרנס, שפשוט אהיה כישלון.

הייתי צריך לפרוק, 
לעזאזל עם הפציעה הזו.

17:00 15/02/2026 ראשון

#15276

#15276 קצין דתי. כבר 3+ שנים בצהל.. בחרתי במסלול הנשחק ביותר שיש למגזר שלנו להציע - למדתי בישיבה, התגייסתי לקרבי ביחידה נחשבת, והמשכתי לקצונה.
אבל הפער בין החברים באזרחות לביני בלתי נתפס.. הם כבר מזמן נשואים, מטיילים, חזרו ללמוד ולעבוד, ואני עוד שם - בהדי הקרבות, בין חיילים שחוקים ושבורים, מחפש אהבה מרחוק.. בדידות הקצינים מאתגרת, הניתוק מהחברים, הטוטאליות, האינטנסיביות, וגם להתחיל לצאת עכשיו לדייטים אירוע רציני - יוצא הביתה רק פעם בשבועיים במקרה הטוב, והגברת בחיים לא תבין מה עברתי בשנתיים האחרונות...
לא מתחרט לרגע על היציאה לקצונה, רק רוצה לפרוק את עול הפיקוד והדרך...

13:00 16/02/2026 שני

#15277

#15277 אחרי כמעט שלוש שנים של מאבק הצלחתי להעלות פרופיל מפטור על סעיף נפשי ולהתגייס, אם שם נגמר המאבק אתם טועים. עברתי איזה סבבי ראיונות ומיונים ב5-6 יחידות וזה עוד אחרי שלא נתנו לי לחזור על מיונים שעשיתי כמלש"ב. כל יחידה שהגעתי אליה רצו אותי בגלל הניסיון המקצועי שרכשתי בזמן שהייתי משוחרר אבל תמיד היה איזה קב"ן שחזל"ש הכל ברגע האחרון, בספטמבר אני מתגייס בע"ה לתפקיד שיש בו מיומנות שיש לי ברמה מאוד גבוהה. אבל אני חושש לספר על זה לחברים כדי שלא יתחילו להתפזם עליי  שאני ג'ובניק מת

15:00 16/02/2026 שני

#15278

#15278 לא נהרגו 1992 (!!!!) חיילים ואזרחים בשביל שיקראו לדבר הזה ׳מלחמת התקומה׳ שום תקומה לא תיתכן אחרי דבר כזה. 
חש בושה עזה להשתמש בשם הזה ועושה הכל על מנת להימנע מכך בכתיבת מסמכים צבאיים. 
חש בושה לחשוב שאני עתיד לענוד את סיכת המערכה על השם הזה. 
בושה.

17:00 16/02/2026 שני

#15279

#15279 אפילו לא הייתי לוחם.
זה הקטע המביך.
סתם חלק מחפק של קצין בכיר באיו"ש, שמגיע לעוד אירוע ועוד אירוע, דם ועוד דם.
מאות ימי מילואים.
ועדיין.
מוצא את עצמי שוב ושוב באי שקט, לא רוצה לקרוא לזה יותר מזה.
שתי דוגמאות-
נוסע עם אשתי באיו"ש, היא אומרת יואו מה קורה שם, אני קופץ, כל החושים מתחדדים, הלב מחסיר ואז מוסיף פעימה.
סתם עבודות בכביש.
תרגע.
ירושלים, מנמנם באוטו שינה של צהריים, ילדים משחקים ברובי צעצוע, קצת רעש מציק לא מעבר.
נכנס לשינה, פתאום שומע- מחבל! מחבל! קופץ, כולי עפוץ, מסתכל בחלונות בפאניקה, ואז שומע שוב, תכבד! תכבד!
פפפ
נשימה עמוקה
מנסה שוב לחזור לישון.
די כבר.
התפקיד שלי במילואים דורש זמינות כל הזמן והגיוני שתוקפץ בכל אירוע חירום רוחבי, ההמתנה עכשיו עם איראן הרגה אותי, הגיע למצב שהודעתי למפקד שלי שדי, אני צריך הפסקה מהמילואים, מרגיש שחייב, לפני שאשתבש.
ואז, הרגשת אפסיות, יש לוחמים בחזית, יש אנשים עם קריירות שעזבו הכל ומתרוצצים מאות ימים, ואתה זה יותר מדי בשבילך.
ובאמת מאמין במטרה, באיום, בצורך.
לחלוטין, ולא רוצה ספרד ולא שוויץ ולא יוון.
אבל חושש על עצמי, 
ואוצה שניה לנשום,
כבר אין שקט.

13:00 17/02/2026 שלישי

#15280

#15280 אני מסרב לביטוי מי שחותם סותם. זה שאני רוצה לתרום עוד טיפה לא אומר שאסור לי להגיד שצ לילדים קטנים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם.

ניהול עמוד וידויים